* תקציר לטובת הממהרים:
"אני חושב, משמע אני קיים" הוא, ככל הנראה, הטיעון הפילוסופי המפורסם ביותר מחוץ לחוגי הפילוסופיה המקצועית. מה בעצם נטען בו, ומדוע הוא נחשב למרכזי כל-כך בתולדות הפילוסופיה (ולטעמי, אף ליפה ומושך כל-כך)? כיוון שההסבר מעט ארוך, בחרתי להביא אותו בכמה חלקים; להלן החלק הראשון. וכן, יש שיעורי-בית לקראת החלק הבא.
התמונה באדיבות: mimax
אם זה לא היה קורה, הייתי מתעלמת; אבל אחרי שכבר נתקלתי בתלמיד שענה במבחן על "דֶסְקָארְטֶס", אתחיל בהבהרה: בצרפתית, כידוע, יש לבטא רק כשליש מהאותיות הכתובות. רנה דקארט, מה לעשות, היה צרפתי, ושמו נכתב במקור כך: René Descartes. מִשֵש האותיות האחרונות (מהן מבטאים שלוש!) בשם משפחתו נגזר הכינוי "קָרְטֶזְיָאנִי", שפירושו, כמובן – "של דקארט".
ובכן, מה המיוחד בטיעון הקרטזיאני המפורסם (המכונה "קוגיטו", על שם מקורו הלטיני: Cogito, ergo sum)? – השיטה שמאחוריו. דקארט מתאר, באופן חיוני להפליא, ספקות שהחלו לעלות בו ביחס להאמנות ודעות, שבעבר היה בטוח באמיתותן. הוא מעלה את רצונו לבנות בניין איתן של ידע, אלא שבניין כזה, כמובן, חייב להתבסס על יסודות מוצקים: אם היסוד רעוע, מועד הבניין כולו להתמוטט.
דקארט אינו מתייחס כאן אך ורק לדעות או להתרשמויות, אלא לכלל ההאמנות שלנו ("האמנה" במובן – טענה, שאנו מקבלים כאמיתית). כיצד נדע, ביחס לכל אחת מהאמנותינו, כי היא אמיתית? ומאידך, איך נוכל לחיות בספק תמידי? הספק המכרסם ימנע מאתנו לפעול, שהרי תמיד נשאל את עצמנו אם איננו פועלים על סמך הנחות שגויות. בנוסף, איך נוכל לבחון מחדש את כל האמנותינו אחת לאחת, כדי לשוב ולקבל כאמיתיות רק את אלה, שלא יימצא בהן ספק? איך נארגן את כלל ההאמנות לבדיקה מחודשת? איך נוודא שלא שכחנו אף האמנה, ועל אילו האמנות נסתמך בינתיים, עד שתושלם הבדיקה?
דקארט מציע להחליף את "הספק המכרסם" בספק שיטתי: נתחיל מיסודות הבניין, הוא מציע. לשם כך יש "למחוק" את כלל הידע שלנו, ולהניח, למטרת הבדיקה, שאיננו יודעים דבר: הכל מוטל בספק. היכן הם היסודות? במה נתחיל לבסס מחדש את הידע שלנו, כאשר הפעם – נוכל להיות בטוחים בו, לאחר שעבר בחינה ביקורתית?
הקוראים מוזמנים להכין שיעורי-בית בשאלה זו: היכן צריך להתחיל בספק שיטתי? מהם יסודות "בניין הידע" שלנו?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה