‏הצגת רשומות עם תוויות צדק. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות צדק. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 10 בינואר 2012

על פגיעה ברגשות חילוניים


* תקציר לטובת הממהרים:
שוב גואה הכפייה הדתית, ועמה הד קלוש של התקוממות חילונית; וכצפוי, שוב עולות בתגובה טענות על "פגיעה ברגשות דתיים", "אי-התחשבות", "ריקנות ערכית" וכיו"ב. האם באמת יש צורך לומר מפורשות את האמור להלן? – למרבה הצער, יש ויש, גם אם יפלו הדברים על אזניים ערלות.



מקור התמונה: Atheist Nexus


קדושה יש רק בדת. ערכים שאינם דתיים אינם קדושים, כלומר, ניתן – ואף רצוי – להרהר בהם ולבדוק אותם באופן קבוע שוב ושוב. המסקנה היא כי ערכים קדושים מועדים לטעויות הרבה יותר מערכים שאינם קדושים.

רגשות הם רגשות הם רגשות. אדם, הנתקל בביזוי של עיקרי תפישת עולמו, עשוי להיחרד, ורשאי להעלות – במסגרת החוק – תביעות למניעת הביזוי, אבל הדין זהה. חרדי הנתקל בקול או במראה שאינם צנועים לתפישתו, אישה הנתקלת בפרסומת המשפילה נשים, אדם שמן הנתקל בתכנית טלוויזיה השמה שמנים ללעג, מגמגם השומע בעל-כורחו בדיחה מרושעת על מגמגמים – כולם חשופים לפגיעה ברגשותיהם, ונאלצים להתמודד. יש שיבלעו את העלבון, יש שיפנו אל הפוגע ישירות ויש מי שיפעלו בזירה הציבורית, אבל תביעותיהם דומות. נפשם של חרדים אינה פגיעה יותר מכל נפש אחרת, ואינה זכאית להתחשבות יתירה לעומת האוכלוסיה כולה.

פגיעה ברגשות דתיים, לפיכך, לא זו בלבד שאינה חמורה מכל פגיעה אחרת, אלא יש לזכור שגם כאשר היא אותנטית (ואינה פגיעה מדומה לצורך פעולה פוליטית) – ראוי לבחון אותה באור ביקורתי. האם הערכים, בהם לכאורה פגעה האמירה או הפעולה, נבחנו אי-פעם, ובפרט – במהלך השנים האחרונות? האם בחינה ביקורתית תאפשר המשך עמידה מאחוריהם?

אם לא נבחנו, והקדושה היא ההנמקה היחידה להם, נשאלת השאלה – באיזו זכות מעומתים ערכים "קדושים" (במרכאות, מפני שאינם כאלה בעיני מי שאינו מסכים לקבל אותם ככאלה) עם ערכים שאומצו לאור בחינה ביקורתית של המצב? לצורך העניין: אף שאני רואה את שליטתנו בשטחים הכבושים כטעות פטאלית, שיש לתקן במהירות האפשרית, הרי שיש מבחינתי טעם בדיון עם מי שיטען כי הכיבוש "נחוץ מבחינה בטחונית", למשל. כאן אפשר יהיה לנסות ולשכנע, לנסות ולהבין. מאידך, אין כל טעם בדיון עם הטוענים כי "יש לנו זכות אלוהית על הארץ". איזה טיעון יוכל לשכנע אותם? אילו עובדות יסיטו אותם מקבעונם?

פגיעה בציבור שלם אינה יכולה להיות "קבילה בתרבות מסוימת". לא ייתכן שאנטישמיות אינה לגיטימית באופן כללי, אבל לגיטימית מצד נוצרים. לא ייתכן שאפליה נגד שחורים תתפש כ"עניין פנימי" בדרום-אפריקה, וכלא-לגיטימית ביתר העולם. לא ייתכן שניתן יהיה להדיר נשים מן המרחב החרדי, וזה יהיה "בסדר, כי מדובר בתרבות שונה".

חילוניות – ובתוך כך גם אתאיזם, כמובן – אינה ברירת-מחדל של מי שאינו דתי, ואינה ה"ריק" שנוצר מדחיית הדת. חילוניות היא תרבות מפוארת בפני עצמה, הקיימת לאורך זמן ארוך יותר מן הדתיות, והספיקה לבחון וליישם תפישות מגוונות ביותר – וגם לפסול חלק מהן. ראוי לדתות ללמוד דבר או שניים מן החילוניות.

יום שלישי, 16 בפברואר 2010

השבוע בהיסטוריה לילדים: סוקרטס, אמת, אומץ וידיעה (15-21 בפברואר)


* תקציר לטובת הממהרים:
"השבוע בהיסטוריה לילדים" הוא פוסט שבועי שאני מפרסמת באתר שלי. מאחר שנושא השבוע מתאים במיוחד לבלוג זה, החלטתי לפרסמו גם כאן. תיהנו!

Jacques-Louis David: The Death of Socrates

תמונה עזת-מבע זו של ז'אק-לואי דוד, המכונה "מותו של סוקרטס", מתארת למעשה את חייו של סוקרטס, הרבה יותר מאשר היא מתארת את מותו.

ב- 15 בפברואר בשנת 399 - לפני 1,611 שנים - קבע בית-משפט יווני כי על סוקרטס למות. באיזו תואנה? - "ביזוי האלים והשחתת הנוער", טענו קטגוריו. עד כמה הייתה האשמה זו אמיתית? במקרה זה, כמו במקרים רבים אחרים מאז ועד היום, עלתה ההאשמה מתוך נסיונותיו - והצלחתו - של הנאשם לחנך את הנוער לבחון ולבקר האמנות, שעד אז נהג לראותן כמובנות מאליהן.

שאריות ה"סטואה" (שדרת עמודים מקורה) באגורה האתונאית, שם נהג סוקרטס לקיים את שיעוריו (התמונה מאתר Kidipede)

סוקרטס נהג לשוטט באגורה - כיכר השוק - לבוש בלואים, ולאתגר את ידידיו, את אויביו ואת כל היתר בדו-קרב אינטלקטואלי: הדיאלוג. דיאלוגים אלה, או אחרים הדומים להם באופיים, הונצחו בכתב מאוחר יותר על-ידי תלמידו הבולט ביותר של סוקרטס - אפלטון. המעוניינים להציץ בהם - מאוד, מאוד מומלץ - ייהנו אולי להתחיל ב"מנון" או ב"המשתה".

כיצד התנהלו הדיאלוגים של סוקרטס? לרוב, הוא נהג להעלות לדיון מושג פשוט-לכאורה. "צדק", למשל. מהו צדק? האם תוכלו להגדיר אותו? סוקרטס או בן-שיחו הציעו הגדרה כלשהי, אך נמצא בה פגם - דוגמא נגדית או כשל בהגדרה עצמה. בציורו של דוד, הנראה לעיל, מקיפים את סוקרטס חבריו, הסבורים, כפי הנראה, שהוצאתו להורג - באמצעות שתיית כוס תרעלה - אינה צודקת. סוקרטס, לעומת זאת, נראה נינוח באופן מעורר-פליאה, והוא מסביר לחסידיו כי מאחר והוא חי באתונה, הרי שהוא מקבל עליו - בהכרח - את החוק האתונאי, אף אם פירוש הדבר הוא מותו-שלו. זהו, כך הוא מסביר, מעשה צודק. האם הצדק איתו? האם ישנה הגדרה יחידה לצדק, התקפה לכל מקרה באשר הוא? האם ראוי שתהיה הגדרה כזו?

The Oracle of Delphi
האורקל מדלפי (הפיתיה)

סיפור ידוע על סוקרטס מתאר מפגש שלו עם האורקל מדלפי. האורקל הכריזה כי סוקרטס הוא החכם באדם. כיצד זה ייתכן, תהה סוקרטס, כאשר הוא יודע בבירור כי ישנם דברים רבים כל-כך שאינם מובנים לו? לבסוף הסיק, כי חוכמתו היתרה טמונה בדיוק בכך שהוא היחיד היודע שאינו יודע. זה, אולי, היה המניע שגרם לו ללמוד ולחקור עוד ועוד. מניע ראוי, לא? כך או כך, הוא הוביל אותו לאהבת-חוכמה - פילו-סופיה - עמוקה כל-כך, שגם כאשר ניתנה לו ההזדמנות, במהלך משפטו, "להודות בפשעיו" ולהמיר את עונש המוות בגלות, הוא סירב, והעדיף לדבוק באמת.

אם יש לכם נטיות פילוסופיות, כדאי מאוד למשוך את ילדיכם לדיאלוג סוקרטי - ובעצם, לכל סוג של דיאלוג - על טבעם של הצדק, האמת, הידיעה, האהבה, היופי ושאר רעיונות בנאליים-לכאורה. אפשר להקל על יצירת דיון כזה בעזרת ספרו המצוין של ג'רמי ויט, פילוסופיה: המדריך לצעירים.

הנה כמה דרכים מהנות להציג לדור הצעיר את מכמני יוון העתיקה:


עיצוב כד יווני (הקליקו על "Ancient Greece" ובחרו "design a Greek pot");

ועוד שלושה אתרים לילדים הקוראים אנגלית:




... לאחר שסיימתם עם כל ההגדרות האחרות, התוכלו לנסח הגדרה ל"פילוסופיה"?

פורסם במקור כאן.
Related Posts with Thumbnails