* תקציר לטובת הממהרים:
שוב גואה הכפייה הדתית, ועמה הד קלוש של התקוממות חילונית; וכצפוי, שוב עולות בתגובה טענות על "פגיעה ברגשות דתיים", "אי-התחשבות", "ריקנות ערכית" וכיו"ב. האם באמת יש צורך לומר מפורשות את האמור להלן? – למרבה הצער, יש ויש, גם אם יפלו הדברים על אזניים ערלות.
מקור התמונה: Atheist Nexus
קדושה יש רק בדת. ערכים שאינם דתיים אינם קדושים, כלומר, ניתן – ואף רצוי – להרהר בהם ולבדוק אותם באופן קבוע שוב ושוב. המסקנה היא כי ערכים קדושים מועדים לטעויות הרבה יותר מערכים שאינם קדושים.
רגשות הם רגשות הם רגשות. אדם, הנתקל בביזוי של עיקרי תפישת עולמו, עשוי להיחרד, ורשאי להעלות – במסגרת החוק – תביעות למניעת הביזוי, אבל הדין זהה. חרדי הנתקל בקול או במראה שאינם צנועים לתפישתו, אישה הנתקלת בפרסומת המשפילה נשים, אדם שמן הנתקל בתכנית טלוויזיה השמה שמנים ללעג, מגמגם השומע בעל-כורחו בדיחה מרושעת על מגמגמים – כולם חשופים לפגיעה ברגשותיהם, ונאלצים להתמודד. יש שיבלעו את העלבון, יש שיפנו אל הפוגע ישירות ויש מי שיפעלו בזירה הציבורית, אבל תביעותיהם דומות. נפשם של חרדים אינה פגיעה יותר מכל נפש אחרת, ואינה זכאית להתחשבות יתירה לעומת האוכלוסיה כולה.
פגיעה ברגשות דתיים, לפיכך, לא זו בלבד שאינה חמורה מכל פגיעה אחרת, אלא יש לזכור שגם כאשר היא אותנטית (ואינה פגיעה מדומה לצורך פעולה פוליטית) – ראוי לבחון אותה באור ביקורתי. האם הערכים, בהם לכאורה פגעה האמירה או הפעולה, נבחנו אי-פעם, ובפרט – במהלך השנים האחרונות? האם בחינה ביקורתית תאפשר המשך עמידה מאחוריהם?
אם לא נבחנו, והקדושה היא ההנמקה היחידה להם, נשאלת השאלה – באיזו זכות מעומתים ערכים "קדושים" (במרכאות, מפני שאינם כאלה בעיני מי שאינו מסכים לקבל אותם ככאלה) עם ערכים שאומצו לאור בחינה ביקורתית של המצב? לצורך העניין: אף שאני רואה את שליטתנו בשטחים הכבושים כטעות פטאלית, שיש לתקן במהירות האפשרית, הרי שיש מבחינתי טעם בדיון עם מי שיטען כי הכיבוש "נחוץ מבחינה בטחונית", למשל. כאן אפשר יהיה לנסות ולשכנע, לנסות ולהבין. מאידך, אין כל טעם בדיון עם הטוענים כי "יש לנו זכות אלוהית על הארץ". איזה טיעון יוכל לשכנע אותם? אילו עובדות יסיטו אותם מקבעונם?
פגיעה בציבור שלם אינה יכולה להיות "קבילה בתרבות מסוימת". לא ייתכן שאנטישמיות אינה לגיטימית באופן כללי, אבל לגיטימית מצד נוצרים. לא ייתכן שאפליה נגד שחורים תתפש כ"עניין פנימי" בדרום-אפריקה, וכלא-לגיטימית ביתר העולם. לא ייתכן שניתן יהיה להדיר נשים מן המרחב החרדי, וזה יהיה "בסדר, כי מדובר בתרבות שונה".
חילוניות – ובתוך כך גם אתאיזם, כמובן – אינה ברירת-מחדל של מי שאינו דתי, ואינה ה"ריק" שנוצר מדחיית הדת. חילוניות היא תרבות מפוארת בפני עצמה, הקיימת לאורך זמן ארוך יותר מן הדתיות, והספיקה לבחון וליישם תפישות מגוונות ביותר – וגם לפסול חלק מהן. ראוי לדתות ללמוד דבר או שניים מן החילוניות.
