יום ראשון, 22 במרץ 2009

במה מאמינים האתאיסטים?

* תקציר לטובת הממהרים: כל-כך רבות אי-ההבנות סביב המונח "אתאיזם"... להלן נסיון ראשוני להכניס קצת סדר ובהירות בשימוש בו. ,

התמונה באדיבות FreeThoughtPedia

מבחינה מילולית, נוצרה המילה "אתאיזם" מתוך המילה "תאיזם": theos (תֵּאוֹס) – פירושו ביוונית "אל". "תאיזם" פירושו – "אמונה בקיום אל" (לאו דווקא במסגרת דת מסוימת. אפשר גם להאמין בקיום אל מבלי להשתייך לדת מוכרת; למשל, להניח שישנו אלוהים שברא את העולם, אך אינו מתעניין בחיי בני-האדם). "אתאיזם", לעומת זאת, הוא ההיפך מתאיזם; אך מהו ההיפך מתאיזם?

זהו מקום ראשון לאי-הבנה. ישנן לפחות שתי סיבות לאי-ההבנה: ראשית, "תאיזם", כאמור, הוא מושג רחב ביותר. אפשר להיות תאיסט נוצרי, למשל, או תאיסט יהודי או מוסלמי, או תאיסט שאינו משתייך לאף דת – "תאיסט" הוא כינוי רחב ביותר. אתאיסטים הם אלה שאינם תאיסטים בשום מובן, כלומר, הם אינם מאמינים בשום אל אפשרי.

מקור שני לאי-הבנה הוא המשמעות של היות האתאיסטים "לא מאמינים": האם הם מאמינים שלא קיים אל, או שאינם מאמינים שקיים אל? יש כאן הבדל חשוב: להאמין שאין אלוהים פירושו לטעון – אין אלוהים. לעומת זאת, אפשר להמנע מאמונה שיש אלוהים, אך גם לא להאמין שאין אלוהים: לכאן מתאימים, למשל, האגנוסטים, הטוענים שאין אפשרות לדעת אם יש או אין אלוהים.

אני מעדיפה לתת לאגנוסטים להיות אגנוסטים, ולאתאיסטים – להיות אתאיסטים. כלומר, אני מפרשת "אתאיסט" כמי שטוען: אין אלוהים. הגיע הרגע לשאלה הגדולה: האם ניתן לומר, שאתאיסטים מאמינים שאין אלוהים?

השימוש במונח "אמונה" נוטה להתקשר למשמעות של "אמונה עיוורת". כמובן שהמונחים אינם זהים; אחרת, לא היה צורך להמציא את הצירוף "אמונה עיוורת". לשם הנוחות, הבה נשתמש בשני מונחים שונים: "אמונה" ו"האמנה". כך נוכל לייחס ל"אמונה" את משמעותה הרגילה – קבלה של הנחה מסוימת כאמיתית מתוך תחושה של חוויה דתית, או מסיבה אחרת, אך ללא בחינה ביקורתית – ובמודע, כלומר מתוך בחירה.

לעומת האמונה, ניצבת ההאמנה, שהיא הנחה שקיבלנו כאמיתית. למשל: "כדור-הארץ מקיף את השמש". האם זו אמונה? לא: זו אינה אמונה, אלא האמנה, כיוון שיש לנו סיבות טובות וידועות לקבל אותה כאמיתית: אנו מסתמכים בכך על גילויי המדע. לפיכך, האם ניתן לומר שאנו "מאמינים" במדע? התשובה שוב שלילית, וכדי להבין מדוע, יש צורך להבין מהו ההבדל העקרוני והמהותי בין "אמונה" לבין "האמנה".

אמונה, בניגוד להאמנה, אינה תלויה בבדיקה של אמיתות ההנחה. אמונה בקיום האל פירושה – קבלת ההנחה שהאל קיים, מבלי קשר לקיום ראיות או טיעונים תקפים לקיומו. כמובן, שאדם המאמין בקיום האל עשוי גם להיות משוכנע, שישנן ראיות חזקות לקיום האל. אך מה שהופך את אמונתו לכזו היא העובדה, שגם אילולא השתכנע בקיום ראיות אלה, וגם אם יציגו לו ראיות סותרות לאלה – הוא עדיין יאמין בקיום האל. אין כאן סתירה בהכרח: אפשר להיות בעל אמונה בקיום האל, ולחפש, במקביל (ובלי קשר), חיזוקים רציונליים שיתמכו באמיתות ההנחה על קיום האל. נתקלתי אפילו במקרה של פילוסוף נוצרי, שהודה במאמר מסוים כי טיעון אתאיסטי מסוים – אליו התייחס המאמר – תקֵף, ואין הוא מסוגל לסתור אותו. הוא לא ראה בזה פגיעה באמונה שלו, משום שמבחינתו, מדובר בסך-הכל בכשלון שלו להצביע על הטעות בטיעון; טעות שאולי יצליח בעתיד לתקנה.

האם, לעומת האמונה, כל האמנה מתקבלת על-ידינו רק לאחר בחינה ביקורתית? מובן שלא, אך מסיבות מעשיות בלבד. זהו ההבדל העקרוני בין ההאמנה לבין האמונה: אמונה היא (לפחות לצורך ההבחנה כאן) החלטה מודעת שלא להסתמך על בחינה ביקורתית בקבלת ההנחה כאמיתית. האם אפשר לומר, שביחס להאמנות שלנו מתרחש ההיפך? כלומר, האם כל ההאמנות שלנו עומדות לבחינה ביקורתית? – התשובה שלילית, כמובן. מספר ומגוון ההאמנות שלנו הוא עצום ורב, ואין לנו שום אפשרות מעשית לבדוק את כולן. לכן אנחנו מסתמכים על מקורות, הנראים לנו סמכותיים (רופאים; מדענים; אנשי מקצוע שונים; מידע הנמסר לנו על-ידי אנשים, שלדעתנו הם בעלי הידע הנדרש ואין להם סיבה לרמות אותנו, וכד'). אנחנו מסתמכים גם על התחושות שלנו, אף-על-פי שכפי שכבר העיר דקארט בצדק, החושים יכולים להטעות אותנו. באופן הבסיסי ביותר, אנחנו גם מקבלים כמובנות מאליהן האמנות בסיסיות, כגון – יש לנו גוף; יש עולם גשמי; העולם הגשמי דומה לאופן שבו אנו תופשים אותו (למשל, פועל בו כוח המשיכה; הוא כפוף לחוקי הזמן, וכד').

הסיבה שבגללה אני מכנה הנחות אלה בשם "האמנות", ומבחינה בינן לבין "אמונות", היא שבחירתנו לקבל אותן כאמיתיות נובעת מאי-האפשרות המעשית לבדוק את אמיתותן. כך, למשל, אפשר לקבל את תורת האבולוציה כאמיתית, כיוון שביולוגים – ומדענים נוספים – איששו אותה במגוון ממצאים, והם טוענים שהיא התיאוריה המסבירה באופן הבהיר והפשוט ביותר את התפתחות החיים על פני כדור הארץ. האם אפשר לומר כי היא וודאית במאה אחוז? – למרבה הצער, אין דבר שעליו ניתן לומר זאת, אם ננקוט גישה ספקנית. לעומת זאת, ברוב המכריע של המקרים די לפעול בהתאם לסבירות גבוהה ביותר. על תורת האבולוציה ניתן בהחלט לומר, כי היא אמיתית בסבירות גבוהה ביותר. ההבדל בין אמונה לבין האמנה הוא, אם כן, ההבדל בין הבחירה להמנע מבחינה ביקורתית של אמיתות ההנחה, לבין הבחירה להסתמך על סבירות גבוהה ביותר לאמיתותה. זהו הבדל מהותי מאוד.

לאור זאת, האם ניתן לומר שהאתאיסטים "מאמינים" במשהו? התשובה שלילית: אתאיסטים הם אנשים המחזיקים בהאמנה, שאלוהים אינו קיים. אין הם יכולים להוכיח את אי-קיומו, אך הם סבורים שהסבירות לכך גבוהה ביותר, וודאי גבוהה יותר מהסבירות לקיומו. האם אתאיסטים "מאמינים" באבולוציה? – אין שום קשר הכרחי בין אתאיזם לבין תורת האבולוציה, אך קבלת תורת האבולוציה כאמיתית אינה מחייבת "אמונה"; בהחלט ניתן להניח, ברמת סבירות גבוהה ביותר, שהיא נכונה. האם אתאיסטים "מאמינים" במדע? – שוב, כמובן, התשובה שלילית. ראשית, אין סתירה הכרחית בין אתאיזם לבין גישה לא-מדעית: ניתן, למשל, להיות אתאיסט ולהחזיק באמונות טפלות, גם כאלה העומדות בסתירה למדע. אתאיזם כפשוטו אינו אלא ההחזקה בהאמנה, שאלוהים אינו קיים. אף-על-פי שהוא קשור תכופות לרציונליזם ולהומניזם, אין שום קשר הכרחי ביניהם. בלי קשר לאתאיזם, "אמונה במדע" היא מושג מופרך: כל מהותו של המדע היא בצורך בבחינה ביקורתית, ובהתנגדות לקבלת הנחות כברורות מאליהן, או קבלתן מבלי שום נכונות לבדוק את אמיתותן. "אמונה במדע" הוא ביטוי הכולל סתירה פנימית. מה שניתן הוא לקבל את ההאמנה, לפיה המדע – בדרישתו לעקביות, לקני-מידה ברורים, לניסויים שניתן לשחזר וכדומה – הוא הכלי הטוב ביותר שלנו לבסס האמנות עובדתיות. האמנות שיפוטיות, לעומת זאת (כגון ערכים מוסריים או אסתטיים), אינם שייכים לתחום המדע, אך גם לאו דווקא לתחום האמונה.

במה, אם כן, מאמינים האתאיסטים? הם אינם מאמינים בכלום. הם לא מחזיקים בשום אמונות, אלא בהאמנה שאלוהים אינו קיים. יש בהם גם המחזיקים בהאמנה שתורת האבולוציה אמיתית, ושהמדע הוא הדרך היחידה שלנו לבסס עובדות. יש להניח שרובם המכריע של האתאיסטים מחזיקים בהאמנות אחרונות אלה (אם לא כולם), אך זוהי כבר שאלה אמפירית – אין כאן הכרח לוגי. והתאיסטים? מה איתם? האם כולם מחזיקים באמונה בקיום האל? – לא בהכרח: ייתכן להניח, שהעדויות הקיימות מורות עובדתית על קיום אל. מי שמחזיק בהאמנה זו, הוא תאיסט, אך אינו בעל אמונה – במובן שהובהר – בקיום האל. הוא בהחלט מחזיק בהאמנה כי האל קיים. ואת השאלה, אם יש בכך טעם לפגם מבחינה דתית, אניח לתיאולוגים. ,

2 comments:

יוני אמר/ה...

לומר שאתאיזם זה דת, זה כמו לומר שקרחת זה צבע לשיער

אדוה שביב אמר/ה...

מסכימה מאוד.
אני חושבת שרבים ממנאצי האתאיזם לא טרחו כלל להבין על מה הם מדברים, לפני שהתחילו לנאץ; אולי מתוך תחושת איום (שהרי האפשרות שהאתאיזם נכון מאיימת מאוד על אנשים מסוימים). הבורות יותר נוחה - היא מאפשרת לתקוף בכל כיוון, הגיוני ולא הגיוני כאחד...

הוסף רשומת תגובה

Related Posts with Thumbnails